האם נפלה בחלקכם הזכות לצאת אל דרך לא נודעת?
ובסופה גם הופתעתם מהישג מרשים ובלתי צפוי?
"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" נהגתי לצטט את דוקטור סוס, בעודי מחנכת, המתווה את המשך דרכם של בוגרי יב' במסיבת הסיום בתיכון. אלא שאז עוד לא שיערתי מה יפה הדרך, כשמושיטים לה יד ומהלכים בה ללא עכבות.
הכוונה היא לדרך כזו אל הלא נודע, המשוחררת מכל כבל, בלם או מעצור, כדרכו של ילד סקרן בעולם, המבקש ללמוד כיצד עליו להשתמש בשתי רגליו כדי ללכת. "ומה תעשי עם זה?" "ולמה לך?" או "מאמנות לא מתפרנסים" היו כמשפטים בלתי רלבנטים בשיח.
וכך, יצאתי ולא ידעתי אנא תיקח הדרך. יצאתי את המשרד הביתי הסוגר קירותיו עלי למחוזות הלימוד. אתם יכולים לדמיין אותי בין ארבע קירות המשרד, בשעת הפוגה בין פרוייקטים לעיצוב הבית, מבקשת לרווח את הנשמה ולהרוות את צמאונה בידע ובקרבת אנשים לומדים?! זה דרש אומץ ותעוזה אך גם נתן מענה לצורך ממשי.
הסבתי את לימודי ההוראה להוראת אמנות בסמינר הקיבוצים. זו הייתה רק תחילתה של הדרך, כמוה כנקודת הפתיחה במרתון החיים. נהנתי ממש מלימודי תולדות האמנות, אמנות מודרנית, פוסט מודרנית, ארצישראלית וכן מלימודי התפירה, הפיסול והצילום המעשיים שהחזירו אותי באחת ללימודי האמנות בילדותי.
התצלום של אבי וכן של אמי, למשל, הישובים על כורסא נוחה בביתם ואוחזים בתצלום האחרון שנותר בידיהם מיקירהם, היה חלק מפרוייקט צילום במסגרת קורס בהנחייתו של הצלם האמנותי צבי גסטון איצקוביץ. כבר אז מצאתי שהעבר וכאב הדור השני לשואה מוצאים את מקומם דרך ביטויי האמנות.
אבי אוחז בתצלום היחיד שנמצא לרשותו באופן די מקרי ובו מופיעה אחותו, אחת מתוך חמישה. וכך רשמי המשפחה והבית, שמהם נאלץ להינתק בעודו בן שש, מועברים דרך מבטה המחוייך ושפת גופה הקליל והמופלא של אחות אחת מלאת חיות ורגש.
אמי, לעומת זאת, אוחזת בתצלום פורטרט אביה הממסוגר, שממנו נאלצה להיפרד בעודה בת שלוש, כשגוייס לצבא הפולני ושם גם מצא את מותו.
בפרוייקט זה צילמתי שורדי שואה נוספים עם תמונה אחת שנותרה בידיהם מיקירהם. היה זה אחד מיני נושאים רבים, ששיקפו את מקורות התעניינותי.
מהי הדרך שלכם לבטא את מקורות התעניינותכם? את תחומי סקרנותכם?
המשך התעניינות זו זימנה אותי להמשך לימודיי בסמינר לתואר שני בתרבות חזותית. הרגיש לי שלימודים אלו מזמנים לי ככפפה ליד את מי שאני הנני, אסתטיקנית ומחוברת לתרבות החזותית מלידה. סופר אסתטיקן היה אבי וסופר יצירתית ומוכשרת הייתה אמי. מהם לבטח שאבתי את כל אלה ועוד.
אלא שיום למחרת היום השני ללימודיי, אמי הלכה לעולמה. אירוע זה של פרידה מאמי טרף את מסלול חיי, כך שמצאתי עצמי מלווה את אבי בזקנתו. הלימודים היו לי מכאן לעוגן וכך לא די שסיימתי את לימודי לתואר השני בהצטיינות, גם קבעתי את נושא עבודת הגמר, ככזה שיש לו אופק לעבודת מחקר מורחבת לתואר שלישי.
היה זה הבית שעניין אותי מאז הייתי ילדה. מרחביו והמעשה האסתטי בתוכו סיקרן אותי ללא הכר. טבעי בעיני היה לצאת ולהיפגש עם שורדי שואה ועם ילידי קיבוץ על מנת לשמוע מה יש למי שאיבד בית או חווה בית מפוצל בילדותו ללמד על מה שחשוב בבית. גם כמעצבת בתים, עניינו אותי החפצים, מגורי אדם, בית ילדות והאופן שבו אדם ישייך את ביתו לעצמו.
וכך, יצאתי למסע מחקרי, תוך שליוויתי את אבי בזקנתו. המחקר היה לי לעוגן שעה שטיפלתי בכל ענייניו ולא מצאתי פניות לאחר, לפרוייקטים ארוכי טווח לעיצוב והלבשת בתים או לשאר עיסוקים שדורשים את נוכחותי הערה. זכיתי למנחה מספר אחת, פרופ' איליה רודוב, שתמיד ישמר בזיכרוני כמי שהצמיח את קולי הפיוטי ואף חיזק אותו באומץ. סופו של המחקר בעבודה מודפסת, שפע תובנות וכלים, מפגש עם אנשים יקרים שלימדוני רבות על הבית וכמיהה להעביר מזה לאחרים.
בינתיים אבי האהוב באדם והיקר לי מכל הלך לעולמו במרץ האחרון בשיבה טובה, בעודו נושם נשימתו האחרונה ואני ובתי הצעירה אוחזות בידיו ושרות את שיריו שכה אהב. אבי זכה להתבשר על הדוקטור שאני, מאחר וסיימתי לימודיי בשנה השלישית לתואר וכן חצי שנה לפני הטקס הרשמי.
זכיתי לקול ברכתו ולביטוי גאוותו בי "את מוכשרת. ואת תצליחי בכל מה שתעשי".
הנה אני מרוגשת בטקס
וכל היקרים שלי יחד איתי
כי הישג מרשים ככל שיהיה, מקבל את ערכו המשמעותי כשיש מי שיצפה, יהיה שותף ויפרגן.
אבי ואמי חסרים לי מאד, והאהבה שקיבלתי במעמד מכל המצולמים שאיתי חיזקה ועדיין מחזקת. תודה להם ועליהם!!
בהגעתי לטקס אף התבשרתי על מיקום מספר אחת במהלכו
וזה אומר שהובלתי את התהלוכה (הנה אני, הראשונה בתמונה מטה)
וכן הראשונה לקבל את התעודה ובסידור ההושבה:)
אם יוצאים מגיעים למספר אחת!! כבר אמרנו?!
כך שהישג זה אינו מסמן את הסוף, אלא דווקא את תחילתה של דרך חדשה.
אני פותחת אותה ממש במלים אלה וקוראת גם לכם:
צאו ותהנו גם אתם מהדרך. מצאו איפה היא מסבה לכם את מירב הסקרנות וההנאה.
והלוואי שתופתעו כמוני, בכל דרך שתלכו, במספר אחת!! לו יהי!!
ספרו לי אם אהבתם ומה אהבתם, או על דרך שמעניינת אתכם ובא לכם לצאת לקראתה.
אשמח להקשיב ולהשיב דרך דפי הבלוג.
שלכם,
