מה בין מסך טלוויזיה לציור נוף?

 מסך הטלוויזיה הפך ברוב הבתים למרכז הסלון. כבר בשלב התכנוני המאוד ראשוני ממקמים אדריכלי קבלנים ומעצבים, בהתאם לביקוש או להרגלים קיימים, את נקודת החשמל והכבלים בקיר שממול לספה מרכזית. וכך, רובנו מתאימים עצמנו למתווה קיים או מבקשים לשנותו ולו במעט, אך עדיין נשאר הקו המנחה לקיומו של מסך טלוויזיה אל מול הצופה הפאסיבי.

גם בביתי התאמתי עצמי לצרכי בני הבית הנוספים וכך עיצבתי למסך הטלוויזיה נישה ייעודית.

                                                      עיצוב, צילום וסטיילינג: ד"ר ציקי אורון, חוקרת הלבשת הבית האינטואיטיבית ומלבישת פנים בגישת HomeBeingDesign

וכך מעל מזנון עץ בן שלוש דלתות, החבוק בין קירות, תלוי מסך הטלוויזיה על הקיר. זה יכול היה להיות ציור נוף ממורכז בעל מראה קבוע וצבעוני, אך מסך טלוויזיה, בניגוד לו, משנה את תכניו, בהתאם לבחירה.

                                                      עיצוב, צילום וסטיילינג: ד"ר ציקי אורון, חוקרת הלבשת הבית האינטואיטיבית ומלבישת פנים בגישת HomeBeingDesign

אפשר להתרשם גם ממיקום המסך במרכז בתמונה האחרונה, כשמצד ימין תיכננתי נישות ייעודיות לספרים אהובים, המתאימות במידותיהן לספרים הנבחרים ומצד שמאל, נישה לקמין לימי החורף, שכבר מזמן, אם להודות, איננו פעיל.

קיר הגבס המתוכנן משקף את נתינת המעמד למסך, ביחס לשאר רהיטי הסלון. עדיין היה חשוב לי להעמיד את הכורסאות, כך שיווצר מעגל שיח, המאפשר ישיבה של בני הבית, תוך התבוננות זה בעיניו של האחר.

מיכל חכם כתבה בספרה "הבית שבבית" על השפעות הפוליטיקה על פנים הבית או על הסלון, שבו אנחנו ישובים ומבקשים להעלות משיחות היום או לחילופין לנוח מהן ומטרדות החוץ. היא התכוונה לומר שהבית החיצוני שמחוץ לבית או הבית הפוליטי מפמפם את תכניו דרך מסך הטלוויזיה, הכרזות שבחוץ או דרך הרשותות. במחקרה היא חקרה את ההשפעה הזו אף על נשות הבית, שמנהלות אותו, ואף את רצון הממסד להשפיע על נשות הבית, בידיעה שהן עצמן עמוד התווך שלו.

השפעה כזו יכולה לבוא לידי ביטוי בהכוונה על האוכל שאמהות צורכות עבור ביתן, על החינוך שהורים בוחרים להעניק לילדיהם, על בחירות בריאותיות או אף על החדשות שמבקשים להשמיע לנו ועל אופיין. כל אלו לא תמיד לטובת הבית, וכך אנחנו מתבקשים למיין, לסנן ולבחור איזה וכמה מן התוכן של הבית שבחוץ נרצה לקבל בתוך הבית הפרטי שלנו.

בהמשך לתפיסה זו, בחרתי שלא לצייד את חדרי השינה בבית במסכי טלוויזיה. בחירה זו מביאה עמה שלווה ושקט בחדר שמתיימר להרגיע.

                                                      עיצוב, צילום וסטיילינג: ד"ר ציקי אורון, חוקרת הלבשת הבית האינטואיטיבית ומלבישת פנים בגישת HomeBeingDesign

וזו הדרך שלי להבטיח לי מתי וכמה ארצה לפתוח צוהר לתכנים שפחות מרגיעים את נשמתי, במיוחד בעת הזו.

איך אתם עם מסכי טלוויזיה ושילובם בבית. האם הייתם מעדיפים ציור נוף במקום? או לשלב גם וגם?

ואיך רצונכם מתכתב עם רצון שאר בני הבית?

אשמח לשמוע

ועד לפעם הבאה, ברכת ימים שקטים

ניחומים מעומק הלב למשפחות הנרצחים

ותפילה להשבת השבויים, התינוקות והילדים, לביתם בריאים ושלמים! אמן ואמן!!

הלבשת הבית האינטואיטיבית - במעשה היומיום

מכירים את הציור האינטואיטיבי? זה שהמצייר אינו נדרש להיות לצייר, המדייק את הדימויים על מצע הבד או הנייר כדי להגיע לתוצאה, אלא לצייר דרך הרגשות העולים מתוכו ורצונו הבלתי מודע לבטא אותם. למשל, בחירת הצבעים משקפת מצבים רגשיים שמצויים בהם. הצבע האדום הוא צבע חם ודומיננטי שאי אפשר להתעלם ממנו. הפוך ממנו הוא הצבע התכול שמרגיע ושולח אותנו למרחבי שמיים וים. ביטוי זה דרך הצבעים הוא רק דוגמה לבחירות רגשיות שמתאימות עצמן לתחושות הפנים.

כזו היא הלבשת הבית האינטואיטיבית. אדם אינו צריך להיות איש מקצוע על מנת לעצב את ביתו ביומיום, אלא להביא לידי ביטוי צרכים ורגשות. הוא עושה זאת דרך ליקוט והנחת החפצים הנבחרים על ידו או דרך הנהגת המנהגים שמדברים אל לבו. בחירות דומות אנחנו עושים ביחס לגוונים הנבחרים לקירות או לפריטים.

אתן דוגמה מחדר השינה המשתנה אצלי חדשות לבקרים כמעט:)

כך פתחתי את מערכת היחסים שלי עמו בתחילת הדרך.

                                      עיצוב: ד"ר ציקי אורון, חוקרת הלבשת הבית האינטואיטיבית. צילום לשבועון "לאישה" 2014

מיטת העץ תוכננה בנגרות אישית אצל מי שצילומי הבית הפכו עבורו מצע לבניית אתר שלם. הייתי בתחילת דרכי וכבר אז הבנתי שיש כאן במה להתגאות כשההלבשה שלי היא לגמרי אינטואיטיבית תוך בחירת גוון זהוב מלכותי לגב המיטה המרופד בכפתורי קפיטונאז'. משני צדי מיטה תאורה נעימה בגופי תאורה עומדים על שידות וציור על קיר שאמי ציירה עבורי בהזמנה אישית שלי. בד הווילון גם הוא בצבע זהוב והרי לכם בחירות אינטואיטיביות ראשונות.

                                                     עיצוב, צילום והפקה: ד"ר ציקי אורון, חוקרת הלבשת הבית האינטואיטיבית

והנה מערכת היחסים עם חדר השינה מתפתחת ומתוכה ביקשתי לרענן את בד גב המיטה המתבלה בסקאיי בגוון תכלת. סוג הבד נבחר על מנת שיהיה פרקטי לניקיון וכן יחזיק לאורך זמן והצבע היה נכון לי לאותם רגעים באופן לגמרי אינטואיטיבי. התכול משדר רוגע. הוא נעים לעין עבורי וכן השתלב לי עם שאר גווני הוורוד פוקסיה, שאותה עת כה אהבתי. בקיר מאחרוי גב המיטה אותיות עץ זהובות המזכירות לי מאין באנו, מאהבה:) וכן שאר דבקיות פלסטיק לבנות של פרחים לאווירה.

השידות כבר אינן תואמות משני צדי המיטה ובכל צד מונחים הפריטים לפי צרכים אישיים. אגב, הריפוד הוא מעשה ידי:)

בפעם השלישית גב המיטה התבקש לכסות עצמו בבד ובמקרה הזה השתמשתי בבד קטיפתי שחור. 

                                                    צילום, עיצוב והפקה: ד"ר ציקי אורון, חוקרת הלבשת הבית האינטואיטיבית

חוץ מזה שהבד הקטיפתי השחור הוא נטראלי, הוא גם גוון גברי ודרמתי. הריכוך של הגוון מופיע במצעי הכותנה הרכים והלבנים ובכריות. מעל גב המיטה צמח הפוטוס המטפס, המייצג שלב נוסף בהתפתחותי, שנכנס גם לחדר השינה. וכך הטבע נכנס גם למרחב הרגוע.

לסיום, חדר השינה הוא רק דוגמה להלבשה אינטואיטיבית, שאנחנו עושים דרך טבע בחיי היומיום מתוך מיאוס ובקשה להתחדשות או מתוך שהלב מבקש קצת אחרת או מתוך שינויים בבית. אנחנו מתפתחים ומשתנים והבית עובר שינוי יחד איתנו בדרך כה אינטואיטיבית וגם מתוך מחשבה ותכנון.

תהנו, ספרו לי מה הרגשתכם ואיך אתם מבטאים עצמכם בבית דרך מלאכת ההלבשה.

אשמח לשמוע.

התהפכתי על הראש ואיך כל זה קשור לעיצוב הבית

קרה לכם שאורחות חייכם השתנו מקצה לקצה? ושום דבר כמעט לא נראה אותו דבר כמו חייכם לפני?

אף תפיסתי את מלאכת עיצוב הבית השתנתה ללא הכר, עם שינוי אורחות חיי לפני כשנה וחצי. 

גם מסע הדוקטורט הביא עמו תובנות ויצק תכנים חדשים בעבודתי. 

מעבר לו, בתהליך הריפוי שעברתי עם בלוטת תריס בלתי מתפקדת, שיניתי תזונה וכן עברתי לצרוך מוצרים טבעיים. אין לי מספיק מלים לתאר את המהפך. 

אף כדור האלקטרוקסין שהייתי נוטלת מדי יום ושיבש לי כל איזון הורמונלי אפשרי, יצא מלקסיקון רפואותיי וזו כשלעצמה מהפכה, שייחלתי לה משך שנים.

                                                      

                                                                                              

                                                                                                           צלחת שפע פרי וירק

מעבר לתמונות פוטוגניות של לפני ואחרי 23 קילו פחות (להלן מטה), והרגשה שאיכשהו חזרתי לעצמי ולנערותי:)

אספר לכם שיוצאת לקניותיי תוך שאיפה לשוב מהן עם מינימום שקיות, פלסטיק וזבל. ולכן מציידת עצמי בארגז מהירקן, בעגלת קניות או בשקיות בד רב פעמיות. הנה דוגמא מטה לקניית ירקות ופירות באחד הימים.

                                                                                                        פירות וירקות בארגז. מינימום פלסטיק וזבל.

כמו כן, מגדלת צמחי תבלין וכן גינת ירק קטנה באדניות במרפסת. טיפוח הגינה משמח את נשמתי וכן מביא לחיי הפתעות נעימות וחוויות ממלאות בפליאה, כמו מפגש עם ציפורי שיר ועם הצופיות שאני כה אוהבת או ישיבה במרפסת תוך שמרגישה איך כל זה ממלא ומשמח אותי. 

הנה גינת המרפסת שלי והיבול הקסום בתמונות מימין.                                               

מעבר לכל אלה, לבי מלא שמחה וסיפוק מצמחי המרפא שממלאים את כוס התה שלי או ממלפפון גינה, שומר או חציל שנכנסים לצלחת. זה לא שהפסקתי לרכוש אצל החקלאי, אבל מלווה את התהליך בטבע ומודעת לו, משתילת הזרעים דרך פריחת הפרח וצמיחת הירק. ליווי התהליך הוא כשלעצמו מזור לנפש ואני מוצאת בו הנאה רבה וכן הקבלה למעגל החיים.

היוגה גם היא הצטרפה לחיי. הנה אני בעמידת ראש נתמכת בקוביות ליישור הכתפיים והצוואר ואני יודעת שבקרוב גם אעמוד על הראש מבלי להיזקק לקיר. נכון נינה? נינה שדות היא מדריכת היוגה שלי במזור. הסבלנות והשלווה הפנימית שהיא אוחזת בהם מתאימים כרגע לחיי.

כל אלו ועוד מביאים אותי להעריך את דרך הטבע ולעצב את הבית במתאם גם לשיטה שפיתחתי דרך עבודת הדוקטורט.

היציאות הרבות אל הטבע מלוות במזון שמארגנת איתי מהבית או קונה אצל הירקן, גם בנסיעות מחוץ לארץ. בתמונה, בחוף במונטנגרו הקסומה, עם קערת שפע של ירקות. 

נראה שתהליכי הגוף השתלבו יחד עם המחקר עצמו והולידו תפיסה ושיטת עבודה חדשה לעיצוב ולהלבשת הבית. 

לתפיסתי, הבית מתחיל בתוכנו ומשם יוצק עצמו במרחב הפיסי דרך מיקום החפצים השונים.

בואו נתבונן בדבר המופלא הזה יחד 

בהרצאות, בסדנאות או בתהליך ההום סטיילינג והעיצוב,

איך נכתיב את העתיד דרך מעשה העיצוב?

תרצו גם אתם להכתיב את עתידכם דרך מעשה העיצוב? בשיטת המסע אל הבית זה אף אפשרי.

הכוונה איננה לעיצוב עתידי ברוח הבינה המלאכותית או לרובוטים שיעצבו במקומך, גם לא לעיצוב חכם המאפשר תפעול מכשירים חשמליים בשלט רחוק. 

מדובר על עיצוב ותזוזת רהיטים קיימים באופן הכי פשוט שאפשר, תוך מיקומם באופן שונה בחלל ותוך הנחת חפצים אהובים לביטוי הוויה אישית, כך שכל אלו יכתיבו מהלך ועשייה עתידיים, יחזקו חזון כלשהו או יקדמו הגשמה רצויה.

יצאתי לרענן את מרחב העבודה שלי. אני מרגישה עצמי יוצאת לדרך חדשה.

פסלי מלאכים הוגים אף מעודדים את רוחי ויוצקים לתוכה שלווה ורוגע.

במרחב הקיים ישבתי שעות לכתיבת עבודת הדוקטורט שלי. ישיבה כה ארוכה משך לילות כימים ולהיפך, שגילתה לי על אורך רוחי לישיבה מרובת שעות, יותר מכזו שאי פעם דימיינתי. היה ברור שייעודו של החלל משתנה לטובת עשייה יצירתית, סוג של סטודיו עם ריבוי חומרים, שקוראים לי לחבר ביניהם לכדי מעשה אמנותי ולבטא בדרך זו או אחרת את העצמי.

התחלתי ממיון חפצים. קבלו לפני ותוך כדי מהפך את שולחן העבודה בשני מיקומים היסטוריים

                                                     מיקום לפני 1. שולחן מקביל אל הקיר וכיסא משרדי

                                                    מיקום לפני 2. דופן השולחן אל הקיר, פוזיציה של קבלת קהל וכיסא משרדי

הכיסא המשרדי הוצא לטובת כיסא מרופד מלכותי והשולחן הוזז למרכז החדר. הנה להלן: 

                                                     אחרי. שולחן במרכז החדר

בדרך הזו מוכתב העתיד. כבר יכולה לדמיין את המשתתפים שישבו סביב לשולחן לסדנת המסע אל הבית.

המרחב המעוצב מחזק אותי יום יום ומסמן לי את החלום. האופן שבו מעוצב המרחב מכתיב את העשייה שלי ולהיפך. כשהעיצוב מסתנכרן עם מעשה העתיד, האחד מחזק את האחר ושניהם יחד מחזקים אותי.

גם הכיסא הנבחר עושה לי חשק ומייצר תשוקה, כמוהו כציור עבורי.

                                                      כיסא לואי מרופד

מה שאהבתי שבמיקומים הנוכחיים אפשר להלך סביב לשולחן וכך גם לזמן ישיבה סביבו לסדנא עתידית.

גם הישיבה אל מול ציורו של לאונרדו דה וינצ'י נותנת את השראתה לבריאה בעשייה וכן הצמחיה מחברת אל הטבע.

ומעל כל אלו, העבר הוא גם שמכתיב את העתיד וספר שמצאתי בין הספרים הרבים בבית הורי הכתיב את התזמון המושלם. על כריכת ספרה של אמי תצלום של ילדה שמבקשת לקטוף מפרחי הדרך וכן מצויין שמו של הספר שתרגומו מאנגלית: זמן לפרוח; אמהות, בנות ופרחים.

                                                      הספר של אמי, סימן לבאות, לפרוח

אמי הייתה כה מוכשרת, שספר זה כה תאם את כישרון הציור שלה ואת אהבתה לטבע. שלפתי אותו אלי ואימצתי אותו לחיקי מבין הספרים הכה רבים. הוא כמו נתן בידי סימן. סימן שכמו ניתן לי מאמי המנוחה, כי עכשיו העת לפרוח דרך טבע, יצירה ופרחים. אני קוראת לסדנאות להתקיים סביב שולחן ביתי. הן כבר כאן. העתיד חוגג במרחב שהפך ממשרד לסוג של סטודיו. כמה שחלמתי על אחד כזה.

ספרו לי אם העתיד שלכם קורא למרחב להתעצב מחדש ואם תרצו לעצב אחד כזה שיכתיב את החלום.

לעיצוב ומיקומי רהיטים וחפצים יש כוח לסמן את העבר כמו גם את העתיד. 

אשמח לעצב מרחב שלך יחד איתך

או לשמוע אם יש לך סיפור דומה.

שלכם באהבה,

 

אם יוצאים מגיעים למספר אחת!!

האם נפלה בחלקכם הזכות לצאת אל דרך לא נודעת? 

ובסופה גם הופתעתם מהישג מרשים ובלתי צפוי?   

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" נהגתי לצטט את דוקטור סוס, בעודי מחנכת, המתווה את המשך דרכם של בוגרי יב' במסיבת הסיום בתיכון. אלא שאז עוד לא שיערתי מה יפה הדרך, כשמושיטים לה יד ומהלכים בה ללא עכבות. 

הכוונה היא לדרך כזו אל הלא נודע, המשוחררת מכל כבל, בלם או מעצור, כדרכו של ילד סקרן בעולם, המבקש ללמוד כיצד עליו להשתמש בשתי רגליו כדי ללכת. "ומה תעשי עם זה?" "ולמה לך?" או "מאמנות לא מתפרנסים" היו כמשפטים בלתי רלבנטים בשיח.

וכך, יצאתי ולא ידעתי אנא תיקח הדרך. יצאתי את המשרד הביתי הסוגר קירותיו עלי למחוזות הלימוד. אתם יכולים לדמיין אותי בין ארבע קירות המשרד, בשעת הפוגה בין פרוייקטים לעיצוב הבית, מבקשת לרווח את הנשמה ולהרוות את צמאונה בידע ובקרבת אנשים לומדים?! זה דרש אומץ ותעוזה אך גם נתן מענה לצורך ממשי.

הסבתי את לימודי ההוראה להוראת אמנות בסמינר הקיבוצים. זו הייתה רק תחילתה של הדרך, כמוה כנקודת הפתיחה במרתון החיים. נהנתי ממש מלימודי תולדות האמנות, אמנות מודרנית, פוסט מודרנית, ארצישראלית וכן מלימודי התפירה, הפיסול והצילום המעשיים שהחזירו אותי באחת ללימודי האמנות בילדותי.

התצלום של אבי וכן של אמי, למשל, הישובים על כורסא נוחה בביתם ואוחזים בתצלום האחרון שנותר בידיהם מיקירהם, היה חלק מפרוייקט צילום במסגרת קורס בהנחייתו של הצלם האמנותי צבי גסטון איצקוביץ. כבר אז מצאתי שהעבר וכאב הדור השני  לשואה מוצאים את מקומם דרך ביטויי האמנות.

אבי אוחז בתצלום היחיד שנמצא לרשותו באופן די מקרי ובו מופיעה אחותו, אחת מתוך חמישה. וכך רשמי המשפחה והבית, שמהם נאלץ להינתק בעודו בן שש, מועברים דרך מבטה המחוייך ושפת גופה הקליל והמופלא של אחות אחת מלאת חיות ורגש.

אמי, לעומת זאת, אוחזת בתצלום פורטרט אביה הממסוגר, שממנו נאלצה להיפרד בעודה בת שלוש, כשגוייס לצבא הפולני ושם גם מצא את מותו. 

בפרוייקט זה צילמתי שורדי שואה נוספים עם תמונה אחת שנותרה בידיהם מיקירהם. היה זה אחד מיני נושאים רבים, ששיקפו את מקורות התעניינותי.

מהי הדרך שלכם לבטא את מקורות התעניינותכם? את תחומי סקרנותכם?

המשך התעניינות זו זימנה אותי להמשך לימודיי בסמינר לתואר שני בתרבות חזותית. הרגיש לי שלימודים אלו מזמנים לי ככפפה ליד את מי שאני הנני, אסתטיקנית ומחוברת לתרבות החזותית מלידה. סופר אסתטיקן היה אבי וסופר יצירתית ומוכשרת הייתה אמי. מהם לבטח שאבתי את כל אלה ועוד.

אלא שיום למחרת היום השני ללימודיי, אמי הלכה לעולמה. אירוע זה של פרידה מאמי טרף את מסלול חיי, כך שמצאתי עצמי מלווה את אבי בזקנתו. הלימודים היו לי מכאן לעוגן וכך לא די שסיימתי את לימודי לתואר השני בהצטיינות, גם קבעתי את נושא עבודת הגמר, ככזה שיש לו אופק לעבודת מחקר מורחבת לתואר שלישי.

היה זה הבית שעניין אותי מאז הייתי ילדה. מרחביו והמעשה האסתטי בתוכו סיקרן אותי ללא הכר. טבעי בעיני היה לצאת ולהיפגש עם שורדי שואה ועם ילידי קיבוץ על מנת לשמוע מה יש למי שאיבד בית או חווה בית מפוצל בילדותו ללמד על מה שחשוב בבית. גם כמעצבת בתים, עניינו אותי החפצים, מגורי אדם, בית ילדות והאופן שבו אדם ישייך את ביתו לעצמו.

וכך, יצאתי למסע מחקרי, תוך שליוויתי את אבי בזקנתו. המחקר היה לי לעוגן שעה שטיפלתי בכל ענייניו ולא מצאתי פניות לאחר, לפרוייקטים ארוכי טווח לעיצוב והלבשת בתים או לשאר עיסוקים שדורשים את נוכחותי הערה. זכיתי למנחה מספר אחת, פרופ' איליה רודוב, שתמיד ישמר בזיכרוני כמי שהצמיח את קולי הפיוטי ואף חיזק אותו באומץ. סופו של המחקר בעבודה מודפסת, שפע תובנות וכלים, מפגש עם אנשים יקרים שלימדוני רבות על הבית וכמיהה להעביר מזה לאחרים.

בינתיים אבי האהוב באדם והיקר לי מכל הלך לעולמו במרץ האחרון בשיבה טובה, בעודו נושם נשימתו האחרונה ואני ובתי הצעירה אוחזות בידיו ושרות את שיריו שכה אהב. אבי זכה להתבשר על הדוקטור שאני, מאחר וסיימתי לימודיי בשנה השלישית לתואר וכן חצי שנה לפני הטקס הרשמי. 

זכיתי לקול ברכתו ולביטוי גאוותו בי "את מוכשרת. ואת תצליחי בכל מה שתעשי". 

הנה אני מרוגשת בטקס 

וכל היקרים שלי יחד איתי

כי הישג מרשים ככל שיהיה, מקבל את ערכו המשמעותי כשיש מי שיצפה, יהיה שותף ויפרגן.

אבי ואמי חסרים לי מאד, והאהבה שקיבלתי במעמד מכל המצולמים שאיתי חיזקה ועדיין מחזקת. תודה להם ועליהם!!

בהגעתי לטקס אף התבשרתי על מיקום מספר אחת במהלכו 

וזה אומר שהובלתי את התהלוכה (הנה אני, הראשונה בתמונה מטה)

וכן הראשונה לקבל את התעודה ובסידור ההושבה:)

אם יוצאים מגיעים למספר אחת!! כבר אמרנו?!

כך שהישג זה אינו מסמן את הסוף, אלא דווקא את תחילתה של דרך חדשה. 

אני פותחת אותה ממש במלים אלה וקוראת גם לכם:

צאו ותהנו גם אתם מהדרך. מצאו איפה היא מסבה לכם את מירב הסקרנות וההנאה.

והלוואי שתופתעו כמוני, בכל דרך שתלכו, במספר אחת!! לו יהי!!

ספרו לי אם אהבתם ומה אהבתם, או על דרך שמעניינת אתכם ובא לכם לצאת לקראתה. 

אשמח להקשיב ולהשיב דרך דפי הבלוג.

שלכם, 

https://www.instagram.com/tziki_interiordesign/