מסך הטלוויזיה הפך ברוב הבתים למרכז הסלון. כבר בשלב התכנוני המאוד ראשוני ממקמים אדריכלי קבלנים ומעצבים, בהתאם לביקוש או להרגלים קיימים, את נקודת החשמל והכבלים בקיר שממול לספה מרכזית. וכך, רובנו מתאימים עצמנו למתווה קיים או מבקשים לשנותו ולו במעט, אך עדיין נשאר הקו המנחה לקיומו של מסך טלוויזיה אל מול הצופה הפאסיבי.
גם בביתי התאמתי עצמי לצרכי בני הבית הנוספים וכך עיצבתי למסך הטלוויזיה נישה ייעודית.
וכך מעל מזנון עץ בן שלוש דלתות, החבוק בין קירות, תלוי מסך הטלוויזיה על הקיר. זה יכול היה להיות ציור נוף ממורכז בעל מראה קבוע וצבעוני, אך מסך טלוויזיה, בניגוד לו, משנה את תכניו, בהתאם לבחירה.
אפשר להתרשם גם ממיקום המסך במרכז בתמונה האחרונה, כשמצד ימין תיכננתי נישות ייעודיות לספרים אהובים, המתאימות במידותיהן לספרים הנבחרים ומצד שמאל, נישה לקמין לימי החורף, שכבר מזמן, אם להודות, איננו פעיל.
קיר הגבס המתוכנן משקף את נתינת המעמד למסך, ביחס לשאר רהיטי הסלון. עדיין היה חשוב לי להעמיד את הכורסאות, כך שיווצר מעגל שיח, המאפשר ישיבה של בני הבית, תוך התבוננות זה בעיניו של האחר.
מיכל חכם כתבה בספרה "הבית שבבית" על השפעות הפוליטיקה על פנים הבית או על הסלון, שבו אנחנו ישובים ומבקשים להעלות משיחות היום או לחילופין לנוח מהן ומטרדות החוץ. היא התכוונה לומר שהבית החיצוני שמחוץ לבית או הבית הפוליטי מפמפם את תכניו דרך מסך הטלוויזיה, הכרזות שבחוץ או דרך הרשותות. במחקרה היא חקרה את ההשפעה הזו אף על נשות הבית, שמנהלות אותו, ואף את רצון הממסד להשפיע על נשות הבית, בידיעה שהן עצמן עמוד התווך שלו.
השפעה כזו יכולה לבוא לידי ביטוי בהכוונה על האוכל שאמהות צורכות עבור ביתן, על החינוך שהורים בוחרים להעניק לילדיהם, על בחירות בריאותיות או אף על החדשות שמבקשים להשמיע לנו ועל אופיין. כל אלו לא תמיד לטובת הבית, וכך אנחנו מתבקשים למיין, לסנן ולבחור איזה וכמה מן התוכן של הבית שבחוץ נרצה לקבל בתוך הבית הפרטי שלנו.
בהמשך לתפיסה זו, בחרתי שלא לצייד את חדרי השינה בבית במסכי טלוויזיה. בחירה זו מביאה עמה שלווה ושקט בחדר שמתיימר להרגיע.
